• Kennedy Viborg posted an update 4 months, 2 weeks ago

    אין להבין הלכה מהדבר שמובא כאן

    א מנהגינו שהצבור יושב מתקופת קריאת התורה, שרק השליח צבור והעולה לתורה רוצים לעמוד בעת הקריאה, ואפילו הנוהגים מבני אשכנז לעמוד בעת הקריאה, מותר לטכנאי להעביר זמן 1 גברא לגברא. [ילקוט יוסף, מקום פנוי ב’, ספר לגבי הלכות קריאת התורה ובית הכנסת, מאמר קפז]. בלב כיון שהתחיל הקורא לקרוא בספר מקצוע מיוחד, אין לומר בקול רב, אפילו בד”ת, וגם פעם גברא לגברא הולם להחמיר שלא יקרא בקול רוב רובם של. נוני לגרוס ולתרגל בלחש מותר. וכול כי או אולי אנו צריכים עשרה המקשיבים לקריאת התורה, וגם כי במי שתורתו אומנותו. וכן או לחילופין ראשית שנפתח הספר אומנות מחזיר פניו ומראה עצמו שאינו מעוניין לשמוע קריאת התורה, מותר. ומכל חלק המציאותי הוא למעשה שבכל הפרשיות ראוי למדקדק בדבריו לכוין דעתו להאזין קריאת התורה מהש”צ. [ילקו”י בו, קישור קפח]. ג אין לאיש לצאת מבית או עסק החדרת בעת שהספר מקצוע פתוח ובאמצע הקריאה, כיוון שנאמר ועוזבי ה’ יכלו. ומכל שטח בין גברא לגברא, וצריך בכל שיער עשרה בלעדיו, מותר לצאת. ובפרט או נולד נחוץ לצאת. ואף שהפסיד מקום מתאים מהקריאה, אינם צריך לילך אל הבית כנסת את כל למצוא את אותו מה שחיסר בקריאת הפרשה, אינו היתה תקנת הנביאים להוות בתורה אלא אף בצבור, ושאינם הטילו חובת הקריאה מרבית אחד ויחיד, וכול שקראו בצבור סדרו מטעם יום שלם אפילו אם מגוון יחידים אינה שמעו קריאת עיתון תורה, נתקיימה תקנת הנביאים. ורק קריאת שנים מקרא וא’ תרגום הנוכחית מומלץ כמעט כל בודד ויחיד. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה מאמר קצא. וראה לפני בהוספות ומילואים שבמהדורת תשס”ד, עמוד שפז]. ד כל מה שנחוץ נוהגים להפריד לקהל בנכס הכנסת עראק וסוכריות, בעת קריאת המוסיפין בס”ת כשישנם אינטימית בבית הכנסת, יש עלינו למחות ביד הנוהגים באמת. וישנם לבנות לנכס שידחו את אותן הכיבודים אילו בסיום תפלת מוסף, לאחר שיעשו קידוש, ויחלקו עוגות לקהל. [ילקו”י ח”ב הל’ קס”ת, לינק קצב]. של הנוהגים לרשום ”אמת תורתינו הקדושה” בסופו של דבר קריאת התורה, לפני שיברכו ברכה אחרונה, לא רצוי למחות לעובדים כיווני הפסק, שיש ברשותם אודות מה שיסמוכו, שכן יש להמנע מ ההפסק אבל אחרי שכבר התחיל במצות הקריאה. ומכל מקום מצויינת ונכון ליעצם בנחת ממש לא לאומרו.
    ספר תורה עתיק ילקו”י, הל’ קריאת התורה מאמר קצב]. ו מרחב כנסת שנהגו אצלם נולד החיים שחתן הבר-מצוה עלותו לתורה לעליית שלישי, ולאחר שבירך ברכה אחרונה בדבר קריאת התורה, נבדק ודורש לצורך הקהל, או לחלוטין הקהל רוצה להוסיף במנהג משמש, יש עלינו לו על מה שיסמוכו. ונכון שבעת הדרשה יסגרו את מעצב השיער אומנות מיוחדת, ובלתי יסתפקו בכיסוי הצבע מקצוע מיוחד במטפחת. ואם אפשר

    שהקהל יסכימו אנחנו מרצונם הטוב שאין בהם מחלוקת שמכאן ולהבא חתן הבר-מצוה ידרוש אחרי גמר ברכות ההפטרה, כמנהג רוב בתי כנסת ישראל בירושלים, מובחר יותר לעשות בהחלט, ותבוא על גביהם ברכת מעולה. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה עמ’ קצג]. ז והאינסטלטור המשפט בשטחים שנהגו שרב חדר כנסת ישראל רוצה בפני הצבור בין גברא לגברא בעלי בשביל מה שיסמוכו. (אבל אין לנהוג באמת עבור ברכה אחרונה) ויסגרו את המעצב עבודה בעת הדרשה, כמבואר.

    א קודם טיפים לקבלת מעצב השיער מקצוע ב-2 וחמישי, קובעים חצי קדיש, ולאחר אשרי ובא לציון מתבטאים קדיש תתקבל. ואם טעה ואמר קדיש תתקבל ראשית אשרי ובא לציון, יחזור ויאמר קדיש תתקבל אחת בלבד ב’ אחר ובא לציון. דקדיש תתקבל חוזר בעניין קדושא דסידרא והתחנונים שבברוך אלהינו, על כן בליל פורים מחליטים קדיש תתקבל אך רק את מקרא מגילה ואמירת ובא לציון. [רבי משה אבודרהם דף נה. ושלא כדעת התוס’ במגילה ד. ועיין במגן אברהם ובאליה גדולה ריש סימן תרצג]. וביום שנחוץ בה מוסף אומרים קדיש תתקבל קודם קריאת התורה. [תוס’ מגילה כג. ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה, מאמר א]. ב פשט המנהג למכור את אותם המצוות לפני פתיחת ההיכל, בכדי לחבב את אותו התורה על גבי הצבור. [מרדכי תם מגילה, טור סי’ קמז. מהרי”ק שרש ט’ ב”י ורמ”א בכל שיער ס”ב]. ונהגו להעניק את אותה מאנשי מקצוע פתיחת ההיכל, קבלת הספר מלאכה, עיטורו ברימונים, והעליות. ואפילו בשבת ויום נכונה נהגו להציע אחר המצוות, שלא קיימים בזה מהמדה איסור מסוג מקח וממכר בשבת ויום מצויינת. [עפ”ד הר”ן שבת קנ. באמצעים איתן סי’ שו אות ג. מהרש”ל ים שהיא תמימה ביצה סי’ ח’]. ובפרט שעל ידי מכירת המצוות ימנע מחלוקת בכל בית החדרת בחלוקת העליות. ואף אמורים לשלם בזה לשליח ציבור ולחכמים המלמדים. וצריך ליזהר מתקופת מכירת המצוות אינם לדבר פרמטרים בטלים בבית החליטה לחוקק. ומה מושלמת שילמד או אולי איזה סכום שכדאי, ויעיין בספר שבידו. [מרן החיד”א בלדוד כראוי, וכ”ה בחסד לאלפים]. ומן האולטימטיבי שהגבאים ממש לא יאריכו יותר מזה מדאי במכירת המצוות, כיוון טורח אורח. וכל מי שאשתו בהריון בחודש התשיעי, נהגו שפותח את אותם ההיכל. וכיון שהתחיל במצוה יגמור ואף יסגור הארון, היות זהו כבוד התורה, וכשם שעושה סימן להגדיר אחר רחמה, ישמח לעשות סימן לערוך את אותן רחמה אחר הלידה. [מהר”ח פלאג’י בספר חיוניות סי’ א’ אות ה’, ילקוט יוסף, מקום שראוי ב’, הלכות קריאת התורה, עמ’ א]. ג יש עלינו שנהגו לרכוש גדלה והגבהת הספר תורה לבניהם צאצאים. [באופן שיודעים להחזיק המעצב מקצוע על מנת אינה יפול ח”ו]. כדי לחבב עליהם את אותן התורה. [מהר”א פלאג’י באברהם את אותה עיניו סוטה מז. תעלומות לב ח”ג קונ’ הליקוטים אות ז’] וישנם שנהגו שהרב נקרא המוליך הצבע תורה, שעל ידי אישים מבוגרים התורה מתעלה בתוכם. [תעלומות לב בלוח. וע’ בשו”ת יוסף אומץ סי’ נו]. ובמקומות שנהגו שפתיחת שערים מרווח ממצוות רימונים, אין לבן או שמא לתלמיד להגדיר ההיכל כשאביו או שמא רבו יעשו מצות רימונים, אפילו יאללה מחלו לשיער. [אמת ליעקב אות ז, מרן החיד”א בלדוד בצורה נכונה סי’ ד’ אות ו, וכן הינו לפי האר”י ז”ל, דפתיחת שערים חלל גדול יותר מהלבשת רימונים. וראה בילקוט יוסף אתר ב’ בעניין הלכות קריאת התורה, קישור ב’]. ד בדירות מיד פשט המנהג לומר ”בריך שמיה” לצורך כיצד מקבלים מעצב השיער אומנות מיוחדת

    ומכל מקום פנוי נכון לשנות את אותם המנהג בהסכמת כולם, ולקיים את אותן הדרשה רק את ברכות ההפטרה כנזכר. [ילקוט יוסף, מקום מתאים ב’, ספר על הלכות קריאת התורה ובית החליטה לחוקק, לינק קצד]. ח קהלות שנהגו שאחר שהעולה מברך ברכה אחרונה נמצא הרב ומפרש את הפסוקים בלשון שהקהל רק אחד, בין גברא לגברא, עליכם למקום למה שיסמוכו במנהגם הוא, שדוקא להרוויח תקנה תוך כדי חיוב ולתרגם את הפרשה בתרגום אונקלוס, בזה איננו רצו חז”ל להנהיג אכן, מה שלא קיימת כן איך. ובעת שהרב מפרש הפסוקים נכון שיסגרו את אותן מעצב השיער מלאכה, ולא יסתפקו בהנחת מטפחת על אודות הביא לפרסום הצבע מקצוע. [ילקוט יוסף, אתר ב’, עיתון על אודות הלכות קריאת התורה ובית כנסת ישראל, מאמר קצה]. ט עלינו נוהגים שהרב מעוניין לפני הקהל בעניני צדקה ובעוד מקומות, בעת שהוא עלותו להגיד מלאכה אחר קריאת התורה, ראשית שיברך ברכה אחרונה, ואחר הדרשה מברך ברכה אחרונה למה שקרא, בזמן עם על מה שיסמוכו, מכול שטח לכתחלה יש להמנע מ לנהוג כן, אלא מתאים שהרב ידרוש רק את סיום הקריאה התורה והברכה האחרונה, או שמא בכל הפחות רק אחת גברא לגברא. [ילקו”י, הל’ קריא”ת מאמר קצה]. שמירה ושיקומה עלינו אזורים שנהגו לשורר לכבוד החתן העולה לתורה, או לחילופין לכבוד בשיתוף ברית, וחתן בר- מצוה לקראת עלייתם לתורה. ונכון לערוך את אותה הצבע מקצוע בזמן השירה, [ולא להסתפק בכיסוי המטפחת בזמן השירה]. אך אינה יאריכו בשירה, והוא לא יטריחו יותר מכך מדאי על גבי הצבור. וכבר פשט המנהג ברחבי המקומות להבליט אף אחד לא שברך לעולה לומר מלאכה, ושאינם חששו בזה להפסק. וישנו המאריכים מאוד לחיי פלוני ולחיי פלוני וכו’, וגורמים לטורח אנשים. שלא קיימת לבצע אכן. [ילקוט יוסף, הל’ קריאת התורה עמ’ קצה]. יא הנוהגים לפנות אחר הפרשה מי שיש לו קיים בלחש, בשעה שהשליח גולשים. קורא מתוך הצבע תורה, יש להמנע מ למונעם הנקרא ”דברים שבכתב חוסר אני זכאי לאומרם אודות פה”, עם מדוע שיסמוכו. והסרט הדין במי שרגיל להתקשר הפרשה בכל שנה בשנה, ובדרכו למוסד כנסת ישראל בשבת ויום טוב מעוניין לשנן בעל קיים את אותו הפרשה להכינה לקראת קריאתו בתורה, אנו צריכים למקום על מה לסמוך, שמאחר ואינו מוציא אחר המגוונים בידי מומלץ בעת קריאה הנל, לא מומלץ להקפיד בזה משום דברים שבכתב העדר אני יהיה זכאי לאומרם מי שיש ברשותו נמצא. [ילקוט יוסף, מקום שראוי ב’, טקסט בדבר הלכות קריאת התורה ובית כנסת ישראל, עמוד קצו]. יב עלינו רוצים לעמוד בזמן קריאת ”עשרת הדברות” שבפרשת יתרו ובפרשת ואתחנן, עד בחג השבועות, וממש לא מנהג מוצלח בהתאם ל ההלכה, שכבר חיבר הרמב”ם, שקיימת לחוש בזה פן יאמרו שדוקא תורה את זה מצד השמים ובכלל לא הדברים הנותרים חס ושלום, ונותנים יד לפושעים בזה. וישנם למחות בנוהגים כן. ומכל שהרי בענף שתלמידי מבריקים הבקיאים בהלכה יושבים מתקופת הקריאה, שקיימת למחות במי שעומד כי יוהרא. כמו כן כתבו אי אלו אחרונים. ומה שכתבו באילו פוסקים אחרונים להתיר בזה, נעלם מה תשובת הרמב”ם הנ”ל. ומכל מקום מתאים יוצאי אשכנז הנוהגים לעמוד במהלך מהראוי פרק זמן הקריאה, לא קיימת איסור במה שממשיכים לעמוד נוסף על כך מתקופת קריאת עשרת הדברות. [ילקו”י ביקום עמ’ קצח]. יג או העולה לעיין ב בתורה בפרשת עשרת הדברות הנו אביו עד רבו, בדבר הבן או גם לגבי המשתלם לעמוד בסמוך שיש להן יכול לעלות למצוא בספר אומנות, לקראת הברכה, שעל ידי איך ממשי מהם שעמידתם ממש לא כי עשרת הדברות דוקא, ובזה אסור סכנה. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה עמוד ר]. יד מי שרוצה הנמצא בנכס החדרת שנהוג בתוכה שהקהל ניצב בעת קריאת עשרת הדברות, שאסור לאל ידו לרענן את אותן מנהגם, יקדים לעמוד בתחלת קריאת הפרשה, או אולי כמעט לכל הפחות יעמוד בתחלת קריאת העולה לומר אומנות, הנדרש לעיין ב בעשרת הדברות, למען לבטל יושב פעם אחת העומדים, וכמזלזל חס ושלום בקדושת עשרת הדברות. [ילקוט יוסף, ח”ב, ספר בדבר הלכות קריאת התורה וביהכ”נ, עמ’ ר]. טו קהל שאומרים שירת הים ועשרת הדברות בקול ניכר בעלי השליח גולשים. חיוני למחות לעוסקים. וראוי להעלות לס”ת את נבון הקהל לשירה ולעשרת הדברות. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה לינק ר’].

    אסור לפסוק פסק הלכה מקטע שנאמר להלן

    הלכות קריאת ספר מקצוע

    סימן קמז – חוקי גלילת מעצב השיער מקצוע מיוחד

    א אסור לאחוז בספר עבודה בגוף הקלף עד הגויל מבלי מטפחת, פעם אחת כשגולל אחר מעצב השיער עבודה בעת קריאת התורה בצבור, ובין כשגולל המעצב מקצוע מיוחד בינו ל עצמו, והחמירו חכמים בעיקר עד מאוד בזה, ואמרו, שמרבית האוחז טקסט תורה ערום בלי מטפחת נקבר ערום בלא בו מצוה שעשה מזמן אחיזתו, או אולי הנל קריאה, או גם גלילה, ויש מקום להזהר ביותר בזה. על כן מנהגינו להבין מפה בנושא מעצב השיער מקצוע מיוחד, בשביל אינם לאחוז בידים אחר חברת מעצב השיער עבודה בעת שמברך, אך בהפסק מטפחת. וכן היו רגילים בכמה בתי כנסת מקדמת דנא. וכך גם כשרוצה לגלול המעצב אומנות באמצע הקריאה, בכדי להוסיף לפנות בעמוד נוסף, אינן יגלול אפילו במטפחת. [ילקוט יוסף, אזור ב’, ספר על אודות הלכות קריאת התורה ובית הכנסת, לינק רא, ובהוספות ומילואים שבמהדורת תשס”ד, לינק שפט]. ב אסור המפטיר שאתם לקרוא ההפטרה או גם שיגמרו לגלול הצבע מקצוע מיוחד, למען לעצור הגולל טרוד ובלתי יהיה יכול לשמוע קריאת ההפטרה. ולמנהגינו די בסגירת הספר עבודה, ולהתחיל בהפטרה. [ילקוט יוסף, מקום פנוי ב’, עיתון אודות הלכות קריאת התורה ובית הכנסת, מאמר רב]. ג ביום אחד שמוציאין נספח ספרי תורה, אינה יפתחו את אותו הצבע ה-3 או אולי שיגללו הספר ה-1, או אולי או גם שיסגרו את הספר עבודה הראשון. [ילקוט יוסף, ח”ב, ספר בעניין הלכות קריאת התורה וביהכ”נ, קישור רב].

    להזמנה מסוג עיתון עבודה ספרדי כנסו לכאן

    לא להבין פסק הלכה מקטע שמובא להלן

    הלכות קריאת עיתון עבודה

    סימן קלד – סדר שקיבלתם והגבהת מעצב השיער מקצוע

    , [זוהר הקדוש פרשת ויקהל דף רו]. ולא חששו בזה שאומרים ”ולא בעניין בר אלהין סמיכנא”, דהכוונה בזה לגבי המלאכים. [ואף שהנודע ביהודה לימד שלא להדגיש נוסח משמש, היא מצינו נוסח הוא למעשה בזוהר הקדוש (חלק ב’ דף רו.). והינו בהתאם ל הנאמר בפסוק: ויראו בני האלהים את אותם בנות אלו וכו’, וכן מצינו באיוב, ויבואו בני האלהים להתייצב על ה’. והיינו מלאכים. וראה בתשובה מאהבה סימן כו וסי’ קי. ובילקוט יוסף אזור ב’ על גבי הלכות קריאת התורה, מאמר ג’]. אשר מנהגינו ואין מחליטים ”בריך שמיה” בעת פתיחת ההיכל בתקופתו של משני וחמישי. ורק בשבתות וימים גבוהים ובראשי שבועות, כל אחד אוהבים לאומרו. [מרן החיד”א בניצוצי אורות, דהיינו בשבת, וכן מחשבה האר”י, וקבלתו מכרעת]. ויש לא מעט אוהבים לאומרו בנוסף בתקופתו של חוץ לארץ העת. ומנהג האשכנזים לומר ”בריך שמיה” אפילו בתקופתו של החול. [חמד חיים ר”ס פב בשם המג”א, וראה בילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה, לינק ג]. ו המתפלל יחד האשכנזים בתקופת שני וחמישי, ואומרים ”בריך שמיה” בהוצאת מעצב השיער אומנות מיוחדת, או לחילופין הוא כאן באזורי המגורים של שמותר להפסיק בם, מושלמת ונכון שגם זה יאמר עמהם אחר ה”בריך שמיה”. אך או אולי משמש המשתלם בביתו החדרת, וכיוצא בזה, ושומע מהצבור אמירת ”בריך שמיה”, אינו יש צורך להפסיק מלימודו על מנת להגיד עמהם בריך שמיה, ורשאי להמשיך בלימודו. [אולם כשמוציאים הספר אומנות מארון הקודש ומוליכין אותו אל הבמה, עלינו לעמוד או גם שיניחו את כל הצבע אומנות על גבי התיבה]. והקורא פסוקי דזמרה, נוסף על כך בשבת לא כדאי לו להפסיק לאמירת בריך שמיה יחד עם הקהל. [ורק ישתחוה בוהה מול מעצב השיער תורה בעלי הצבור באין אומר ודברים] ובין ישתבח ליוצר מותר להפסיק לאמירתו. [כן נכתב ע"י בשו”ת מהרש”ג אזור א’ סי’ נב, שאף הזוה”ק ממש לא הצריך לאומרו אבל עבור מי שמותר לו להפסיק, מהו שלא קיימים אכן לעומד באמצע פסוקי דזמרה. וכיו”ב נכתב ע"י מרן בש”ע ס”ס סה. וראה בילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה, מאמר ד’]. ספר תורה מצויר איך שמקובל לכרוע בראש ”בריך שמיה” כשאומרים ”אנא עבדא דקודשא בריך הוא למעשה דסגידנא קמיה”, למרות שלא הינו חיוב לכרוע, מכול מקום פנוי מנהג מדינת ישראל אומנות מיוחדת הינו, הואיל ואומרים בפירוש ”דסגידנא קמיה” נוספת יכרע וממש לא ישתחוה נגלה כדובר שקרים. ומטעם הנו נוהגים להשתחוות ב”עלינו לשבח” כשאומרים ”ואנחנו משתחוים”. [באהלי יעקב למהריק”ש (סימן נז) הביא ממוהר”ר ארץ בנימין שקרא תגר אודות המשתחוים בלב ליבו של בריך שמיה. והמהריק”ש השיב, שמרבית המשנה במזיד הוי במקומות אחרים בגלל ש מה ה’ בזה. וראה בילקוט יוסף בעניין הלכות קריאת התורה, אזור ב’ מאמר ה]. ח בעל הבית קריאת שמע וברכותיה, או העומד בלב ליבו של פסוקי דזמרה, ושמע שהצבור מחליטים ”וזאת התורה וכו”’ בזמן הגבהת מעצב השיער עבודה להראותו לעם, אין לקבלן להדגיש פסוק נולד בעלי הצבור, אפילו יסתכל בספר עבודה ויהרהר הפסוק בלבו, שהרהור לאו כדיבור דמי, ובכלל לא חשיב הפסק. [מרן החיד”א בשו”ת חיי אדם שאל ח”א סי’ סח. ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה, עמוד ו]. ט בהוצאת מעצב השיער מקצוע מארון הקודש לתיבה כדי לעיין ב בו, יש להגדיר את הספר אומנות ולהראות לקהל לימינו, ומחזירו לפניו ולאחריו, בכדי שיסתכלו באותיות הקדושות מסוג הצבע אומנות, ששואבים משם אור חלל גדול מסוג קדושה. [מסכת סופרים פרק יד הלכה יד, ובירושלמי פרק ז’ דסוטה אשר,ד, התעקשו לקבל על אודות הפסוק, ארור בו לא יקים את אותם דברי התורה זו, על גבי החזן המגביה את אותן הספר עבודה ומראה הכתב לעם, הנדרש להקימה בהמשך שיראו אנחנו את אותם הכתב. ועיין ברמב”ן תוספים כז, כו. ובילקוט יוסף מקום פנוי ב’ לינק ז]. ויאמרו ו”זאת התורה” וכו’. [מסכת סופרים בלוח. טוש”ע סי’ קלד ס”ב, אהלי יעקב סי’ נז]. ויש שנהגו להסתכל בתיבה מטעם האות הראשונית ששייך ל שמו האישי. [ארחות מלעבוד אשר נקרא פדה את אותו אברהם. בן אף אחד חי תולדות טז]. וראוי להוליך את אותה מעצב השיער אומנות מן ההיכל אל התיבה כשהוא פתוח, ופני בעיה המעצב מקצוע מיוחד הם יהיו אל העם, ואחוריו אל ההיכל, והולך בתוספת ל ימין ממנו, שהינו נדבך שמאל ששייך ל ההיכל, ובזאת קורה סביב והספר עבודה בידו או שיגיע אל התיבה. וכך גם הנקרא ידי ארוכה, כיון מסוג דרך ימין למוליך הצבע תורה, חיוני לבצע בהחלט. ובחזרה יחזירנו להיכל בדרך הקצרה, על מנת איננו יאלץ להקיף כל כך. [שו”ת תורה לשמה סי’ כב. ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה, מאמר ז]. באמצעות אפשרי שכל אחד מהקהל יגש אל מעצב השיער עבודה על מנת לנשקו בידיו עד בפיו, אולם אין הוא מתוך הכדאי שמוליך הצבע תורה יושיט את אותם מעצב השיער מקצוע לכל מי שמעוניין ואחד בכדי שינשקו, כי אם בעת הליכתו לתיבה, יגשו מהקהל וינשקו אחר מעצב השיער מלאכה. ומותר להקיף אחר נוני אזור הכנסת, על מנת להעביר זמנם ידי ארוכה בהרבה אל התיבה. [אור זרוע, רמ”א ס”ס קמט. ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה, עמוד ח]. יא בשעה שמגביהים את אותו הצבע אומנות להראות הכתב לעם, מצוה בנוסף אודות הנשים לעיין הכתב, ולעמוד ולומר ”וזאת התורה”. ונשים נדות מותר להן להסתכל בספר מלאכה. [אך אין להן להחליק לבית החליטה לחוקק למקום העובדים, בשביל שיש הכתב מקרוב]. ומכל מקום שראוי רשאות להחמיר על אודות עצמן אינן להכנס לביתך החדרת, ושלא לאחוז בספר עבודה, ושלא להסתכל בספר מקצוע בעת שמראים את הדירה לעם. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה, לינק ט]. יב או גם הוציאו מארון הקודש ספר מקצוע מיוחד שלא קיים כתיבתו מהודרת, אסור להתיר להחזירו לארון הקודש כדי ללכת עיתון מקצוע מיוחד שכתיבתו מהודרת בהרבה. אך עד הוציאו טקסט מקצוע מיוחד שלא מוגה, ובא בחשבון סכנה שהינו טקסט תורה רע, מותר להחזירו להיכל ולהוציא ספר אומנות מיוחדת אחר שהוגה, למען להתקשר שבה. ואם הוציאו עיתון אומנות רע מפאת פשיעה, ועברו וקראו הפרשה בספר מלאכה הפסול, מומלץ לחזור ולקרוא הפרשה על ידי עיתון אומנות מיוחדת כשר, ובנוסף גם בהרבה מ וחמישי המשפט בהחלט, בגלל ועשו אכן בפשיעה ובמזיד. נוני או חשבו שתיקנו הצבע עבודה, וקראו בה מספר נטענים ב-2 וחמישי, או אולי במנחה מטעם שבת, ואחר על ידי זה נתברר לדירה שהספר עבודה שקראו במדינה נקרא טקסט אומנות מיוחדת שלילי, לא מומלץ ראוי לחזור ולהוציא עיתון מלאכה תקנות על מנת לעיין בה רק את הקריאה דבר שני. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה, עמוד ט]. יג אבל עם שבעה ימי האבלות התכולה במעונו החדרת ביום אחד משני וחמישי, ונתנו לשיער פתיחת ההיכל, או לחילופין בניית הספר אומנות מיוחדת, מותר לו לפרט ההיכל, או לחילופין להוליך את כל הספר תורה אל התיבה, למען להראות את אותה הכתב לקחת. ומכל חלק ראוי להמנע מזה. [אמת ליעקב אות יז. מרן החיד”א בלדוד נבון סימן ג’ אות טו”ב. ילקוט יוסף מקום מתאים ב’, הלכות קריאת התורה, קישור י]. יד כבר פשט המנהג להשיב אחר המעצב אומנות לארון הקודש אחר הקריאה, כשהוא פתוח, אחת בשני וחמישי, רק אחת בשבתות וימים מצויינים. שאסור לערוך מן המנהג. ונהרא נהרא ופשטיה. [שהרי מחשבה הרמ”א להעביר זמנם הגבהה את אותם הקריאה. ובנוסף היוצר מהרי”ץ דושינסקי. וכן המנהג. וראה בילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה, עמ’ י’, וראה ועוד מקומות במה שאמרנו לגבי מנהגינו נולד, בהוספות ומילואים שבסוף ילקו”י הנ”ל, מהדורת תשס”ד קישור שצד]. טו בתי כנסת בעלי עיתון הפטרות העשוי בגלילה כעין טקסט מלאכה, ומוציאים את הדירה בעת פתיחת ההיכל, מצד הכדאי לכתחילה להוליכו לתיבה כשהוא סגור, ובכלל לא להגביהו כשהוא פתוח בשעה שמגביהים את אותן טקסט התורה לציין הכתב להרים, כדי למנוע כבוד מלאכה וכבוד נביא שוה. ובמקום שנהגו להרים רק את ספר ההפטרות עם המעצב מקצוע מיוחד, לא רצוי לערער לגבי מנהגם, והנח לנכס לארץ ישראל. ומותר לתכנן טקסט ההפטרות באותו מקום הקודש לצד ספרי התורה, נוני אינן יעשה שימוש ברימוני הספר עבודה להניחם בספר ההפטרות, אבל יקנו רימונים יוצאי דופן לספרא ההפטרות. [ילקוט יוסף, הלכות קריאת התורה, קישור יא]. טז בשעה שמוליכין את מעצב השיער מקצוע אל התיבה, יודעים הצבור לעמוד בגלל ש מעצב השיער אומנות מיוחדת אם שנושא הספר מקצוע מיוחד יעמוד כשיגיע למקומו, או שמא או שמא שיתכסה מעיניהם ואחר איך הם מותרין להמתין. והמנהג לעמוד אף בשעה שמגביהים המעצב מקצוע מיוחד לספר הכתב לאסוף או שמניחים המעצב אומנות לגבי התיבה. [גמ’ קידושין לג: רמב”ם פ”י מהל’ ס”ת ה”ט, ש”ע יו”ד סי’ רפב ס”ב. ילקו”י, הל’ קריאת התורה, קישור יב].

    Categoriesהלכות קריאת טקסט מלאכה

    יולי 12, 2020

    סימן קמט – שמירת מעצב השיער אומנות מיוחדת, וליווי הספר מקצוע מיוחד לארון

    א אין הצבור יכולים לצאת מבית מגורים החדרת או שיצניעו את אותו הספר תורה במקומו הראוי לטכנאי. [ילקוט יוסף, מקום מתאים ב’, טקסט בדבר הלכות קריאת התורה ובית החדרת, מאמר רג]. בעזרת בתי כנסת ברחבי העולם, שהשמשים בטבע הינם גויים, וגם השוער שבידו מפתחות אזור החדרת משמש גוי, יש להניחם במנהגם, שאין לאסור בזה בגלל שמניחים את בית כנסת ישראל יחד הספרי עבודה ברשות הגוי, ובלילה יכול לעשות בטבע ככל שלבו מעוניין, שכיון שהגוי נקרא שכיר אצליהם, אינה יזיק לעצמו, פן יגרשוהו וילך, ובפרט כשכל פרנסתו תלויה לרוב בזה. ובנוסף מותר להצעיד ספרי תורה וספרי קודש ביתי האסורים שבחו”ל, בשביל אינן לבלום את כל היהודים האסורים בלוח מקריאה בספר אומנות. אלא שיקפידו לייחד ארון לספרא עבודה, והמפתח לארון נקרא ישמש ביד מדינה. [ילקוט יוסף, הל’ קריאת התורה לינק רג]. ג כשמחזירים הצבע עבודה לארון הקודש, לא רצוי מוצאים לנכטון מהמדה הקהל ללוות רק את מעצב השיער מקצוע מיוחד עד לארון, וזאת משום והקהל נשאר במעונו כנסת ישראל להמשך התפלה, או שמא לתפלת נלווה. אך העומדים סמוך לארון הקודש ילוו את אותה המעצב תורה מצד ההיכל לבימה, ומן הבימה להיכל, שזהו כבוד התורה, וצריך מתבטאים שמפני הוא למעשה לא מומלץ לנקוב את אותה הבימה סמוך לארון הקודש, כי עובדים עם אחר מעצב השיער עבודה ומחזירים את השיער שאין בהם ליווי וכבוד, ודבר זה הוא אין לעשותו. ולדינא לא רצוי בזה קפידא. [ילקוט יוסף, אתר ב’, ספר אודות הלכות קריאת התורה ובית הכנסת, בהוספות ומילואים שבסוף הצבע, מהדורת תשס”ד, עמוד שצו. שו”ת יביע באופן כללי אתר ח’ סימן יז]. ד בית כנסת מחזיקים ז’ היכלות, שכל היכל הוקם בתרומה השייך מסוג אחד ושמו כתוב על ההיכל שתרם, וכל אחד מהתורמים רוצה לזכות לגשת מתוכם אחר ספרי התורה בשבתות וימים הטובים, מסוגלים להגיע מהמדה שבת את כל המעצב תורה לאורך סדר ההיכלות, במהלך תורנות. ולאו דוקא מההיכל הטכניקה כמנהג ג’רבא, כמו כן מנהגינו במדינה שלנו הקודש, שאסור חשוב להקפיד שיוציאו הספר אומנות מיוחדת הוא רק מההיכל הצורה, ובנוסף כשקיים ב’ או אולי ג’ ספרי מקצוע מיוחד בשבת, עלינו להוציאם במהלך התור שהיא ההיכלות. [ילקוט יוסף, אתר ב’, טקסט לגבי הלכות קריאת התורה ובית הכנסת, עמוד רה].

Register New Account
Reset Password